בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אברבוך ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד כנגד המבקש ביום 24.11.09.

התביעה עניינה חיוב המבקש ביחד עם נתבעים נוספים בתשלום סך של 607,258 ₪ כשהוא נושא ריבית בשיעור 15.65% מיום 30.6.09 וזאת בגין יתרות חובה בחשבונות אותם ניהל ביחד עם אחרים תוך שימוש בזהויות של אנשים שונים בידיעתם או שלא בידיעתם. על פי כתב התביעה כנגד הנתבע ביחד עם נתבעים נוספים אף הוגש כתב אישום בגין מעשים אלו. ביום 24.11.09 ניתן כאמור כנגד המבקש פסק דין בסכום האמור בתוספת הוצאות משפט.

2. על פי הבקשה המבקש קיבל את כתב התביעה בבית אחיו עת שהה שם במעצר בית מלא ולא הייתה לו האפשרות הכלכלית לממן את עלויות הייצוג כמו גם נגישות לטפל בהגנתו. עוד נטען בבקשה כי המבקש שלח בפקס הודעה ולפיה אין ביכולתו להגיש כתב הגנה במועד, בקשה אשר לא זכתה לכל התייחסות. לגופו נטען בבקשה כי סיכויי ההגנה גבוהים שכן מכתב האישום שהוגש כנגד המבקש עולה כי מדובר בעבירה אחת בלבד הרלוונטית לכתב התביעה ואשר יתרת החוב הקשורה אליה עומדת על סך 5,823 ₪. עוד מציין המבקש בבקשה כי לנוכח התקופה בה שהה במעצר בית ולא עבד התקשה לממן יצוג בבקשה קודם למועד הגשתה.

בתגובת התובע נטען כי התצהיר שצורף לבקשה הינו תצהיר "בג"צי" שאינו עומד בדרישות התקנות. עוד נטען כי המועד להגשת בקשה לביטולו של פסק הדין חלף שכן פסק הדין כנגד המבקש ניתן ביום 24.11.09 ולאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הומצאה למבקש אזהרה ביום 2.6.10. המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה וממילא לא הצביע על כל טעם מיוחד אשר הוכר בפסיקה לאיחור בהגשת הבקשה. אין לקבל טענה בדבר מצב כלכלי אשר נטענת ללא תצהיר וללא אסמכתאות לביסוסה. עוד טוענת ב"כ התובע כי המבקש החל בריצוי מאסרו רק ביום 16.12.10 כך שהיה מודע היטב לתביעה, לפסק הדין ולתיק הוצל"פ שנפתח נגדו. יש גם לדחות את טענות ההגנה לגופן שכן העובדה שבכתב האישום מפורטים אישומים למקרים ספציפיים אין בה כדי להפחית מאחריותו לכלל המקרים שבכתב האישום כעולה מהעבירה של קשירת קשר אשר יוחסה למבקש.

בתגובת המבקש הוא מבקש לדחות את האמור בתגובת התובע ככל הנוגע למועדים ולגופו. אשר לתצהיר נתבקשה ארכה להגשתו.

3. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן כאמור ביום 24.11.09. הבקשה לביטולו הוגשה ביום 22.3.12.

לתגובת המשיב צורפה מסירת האזהרה מהוצל"פ הנושאת תאריך 2.6.10. טענת המשיב ולפיה ידע המבקש אודות פסק הדין שניתן כנגדו עם מסירת האזהרה מהוצל"פ לא נסתרה. אישור המסירה נושא את חתימת המבקש עצמו. בנוסף. מהבקשה לביטולו של פסק הדין עולה כי הוגשה לא עת נודע למבקש אודות פסק הדין, אלא מאוחר יותר עקב קשיים כלכליים (ר' סעיף 32 לבקשה).

4. עיון בבקשה מעלה כי למבקש טענות הגנה הראויות להתברר. כתב האישום העומד ביסוד כתב התביעה מייחס למבקש אישום כללי על קשירת קשר להונות בנקים, חברות אשראי וספקי מוצרים שונים. בהמשך לאותה קשירת קשר מיוחס למבקש אישום קונקרטי בודד על סך 5,823 ₪ בהתייחס לבנק המשיב. טענת המבקש ולפיה לא גרם לבנק התובע נזק מעבר לאותו אישום הקונקרטי, טענה שאין לאמר עליה כי היא נטולת סיכוי, היא טענה העשויה להקים לו הגנה מפני מרבית סכום התביעה. מדובר בפסק דין בהיעדר הגנה בסכום גבוה עד מאוד – סך של 607,258 ₪ כשהוא נושא ריבית בשיעור 15.65% מיום 30.6.09. ככל שעומדת למבקש הגנה, הותרת פסק הדין על כנו עלולה להביא לתוצאה קשה מבחינת המבקש.

נכון אמנם כי אין למעשה מחלוקת כי כתב התביעה הומצא למבקש ביום 21.10.09. פסק הדין ניתן כאמור ביום 24.11.09. על פי הבקשה לא הוגש כתב הגנה במועד מאחר והמבקש שהה אותה עת במעצר בית בבית אחיו ולא הייתה לו אפשרות כלכלית לממן את עלויות היצוג כמו גם נגישות לטפל בהגנתו. הגירסא בדבר קשיים כלכליים וקשיי נגישות נתמכת בתצהיר בגצ"י. עם זאת, בתיק בית המשפט מצוי מסמך שכותרתו "כתב הגנה מטעם הנתבע 8, 9 כתב הגנה פורמאלי" אשר הוגש ביום 2.11.09, עוד בטרם ניתן פסק הדין בעניינו של המבקש. לגבי מסמך זה לא ניתנה כל החלטה. מסמך זה שגם ב"כ המבקש אישר בדיון שאינו אלא בקשה להארכת מועד וזאת על אף כותרתו, מלמד כי המבקש לא נהג באדישות ככל הנוגע להליך המשפטי, לפחות בטרם ניתן פסק הדין בעניינו. בנסיבות אלו, ומאחר והמבקש אכן היה שהוי במעצר בית אותה עת, סבורה אני כי בשים לב לטענות ההגנה, אילו אכן הוגשה הבקשה לביטולו של פסק הדין במסגרת המועדים הקבועים בחוק, יתכן והיה מקום להיעתר לה, גם אם תוך חיובו של המבקש בהוצאות.

עם זאת, הבקשה הוגשה קרוב לשנתיים לאחר המועד בו נודע למבקש אודות פסק הדין ולא הוגשה כל בקשה פורמאלית להארכת מועד. מהבקשה עולה כי הטעם להגשת הבקשה במועד בו הוגשה הוא כאמור קשיים כלכליים. ואולם, הבקשה אינה מפורטת בעניין זה, אינה מלווה באסמכתאות והתצהיר התומך בה הוא תצהיר על דרך ההפנייה. המבקש ביקש כאמור אפשרות להגיש תצהיר משלים מפורט.

בנסיבות העניין נראה כי יש לאפשר למבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין כאשר זו נתמכת בתצהיר מפורט מלווה באסמכתאות רלוונטיות ככל הנוגע לנסיבות שבעטיין לא הוגשה הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (השווה לעמדת בית המשפט לאחרונה ברע"א 4538/11 מיטל צמח נ. דוד גבאי). המבקש רשאי להגיש את הבקשה בתוך 30 יום מהמצאת החלטה זו וככל שתוגש היא תשקל לגופו. לא תוגש הבקשה בתוך פרק הזמן האמור, תידחה הבקשה לביטול פסק הדין.

לעיון ביום 30.4.13.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.